קורן נ' קניונים בישראל בע"מ

פסק דין

בפסק הדין שניתן ביום 11.3.2013 נקבע, כי התובעת זכאית כעקרון לתשלום בגין עבודתה בשעות נוספות, תוך שקבענו עקרונות שלפיהם על הצדדים להגיש תחשיבים מטעמם.

התובעת הגישה תחשיב מטעמה ביום 5.5.2013 (להלן: "תחשיב התובעת") והנתבעת הגישה תחשיב מטעמה ביום 9.6.2013 (להלן: "תחשיב הנתבעת")

על פי תחשיב התובעת הינה זכאית לתמורה בגין שעות נוספות בסך של 103,089 ₪ ועל פי תחשיב הנתבעת – לסך של 38,994 ₪.

מאחר שתחשיב התובעת הוגש ללא תצהיר, ביום 19.6.2013 ניתנה החלטתי לפיה ניתנת לתובעת אורכה להגשת תצהיר כתמיכה בתחשיב שהגישה וזה הוגש ביום 30.6.2013 ובו הופחת הסכום הנתבע בגין שעות נוספות לסך של 97,980 ₪.

לאחר שבחנו את תחשיבי הצדדים, החלטנו לקבל, בעיקרו, את תחשיב התובעת, אולם לא באופן מלא, וזאת מהנימוקים המפורטים להלן:

א.מעיון בתחשיבים מטעם הצדדים, עולה כי בשניהם נפלו טעויות אולם הטעויות שנפלו בתחשיב הנתבעת משמעותיות ומהותיות לעומת הטעויות שנפלו בתחשיב התובעת – שניתנות לאיתור ולתיקון.

ב.בתחשיב הנתבעת הובאו בחשבון – כשעות חסר – שעות רבות שלא היה מקום להביאן בחשבון כשעות חסר. בפסק הדין נקבע כי יש לנכות שעות חסר "בגין כל שעת חוסר המופיעה בטבלה תחת העמודה 'שעות חוסר'. עם זאת, הנתבעת לקחה בחשבון כשעות חוסר את הימים שבהם לא התייצבה התובעת לעבודה מפאת מחלה – וזאת הגם שבדוחות הנוכחות אין כל ציון של שעות חוסר, בימי המחלה, תחת העמודה "שעות חוסר". עיון בדוחות הנוכחות ובתחשיב הנתבעת מלמד כי הנתבעת ניכתה, במסגרת תחשיבה, כ – 146 שעות שלא היה מקום לנכותם – 8.6 שעות בגין כל אחד מהתאריכים הבאים: 24.10.2004; 24.12.2005; 28.2.2006; 7.11.2006; 28.1.2007; 11.2.2007; 22.2.2007; 25.7.2007; 5.8.2007; 7.8.2007; 14.8.2007; 22.8.2007; 24.9.2007; 22.7.2008; 12.8.2008 (חופשה ושונה בכתב יד למחלה אולם בכל מקרה לא תחת שעות חוסר); 13.11.2008; 18.11.2008.

ג.עוד הובאו בחשבון בתחשיב הנתבעת – כשעות חסר – 4 שעות חופשה ביום 2.4.2007 הגם שמדובר ביום חופשה שאינו מופיע כשעות חוסר תחת העמודה שעות חוסר.

ד.כן הובאו בתחשיב הנתבעת בחשבון שעות חוסר בימים שסומנו בכוכביות הגם שנקבע במפורש בפסק הדין כי "רק הימים שבהם יש דיווח מלא, וללא כוכבית, הן של שעת כניסה והן של שעת יציאה יובאו בחישובים":

שעות חוסר אלו שהובאו בחשבון בתחשיב הנתבעת מסתכמות ב – 44 שעות (4 שעות ביום 12.9.2007; 8.6 שעות ביום 19.9.2007; 4 שעות ביום 26.9.2007; 4 שעות ביום 29.9.2008; 4 שעות ביום 8.10.2008; 4 שעות ביום 20.10.2008; 4 שעות ביום 8.4.2009; 4 שעות ביום 14.4.2009; 4 שעות ביום 28.4.2009; 4 שעות ביום 28.5.2009).

ה.כן נפלו בתחשיב הנתבעת טעויות נוספות, שאליהן התייחסה התובעת במסגרת התצהיר שהגישה ביום 30.6.2013.

ו.כאמור גם בתחשיב התובעת נפלו טעויות – שעליהן הצביעה הנתבעת במסגרת התצהיר שהוגש מטעמה. כך למשל, בתחשיב התובעת, חושבו שעות החוסר לתאריכים 8.5.2005 ו – 30.5.2005 (0.18 שעות ו – 0.20 שעות) כשעות עבודה ולא כשעות חוסר. כן הפנתה הנתבעת לכך כי בתחשיב התובעת, הובא התאריך 23.4.2007 בחשבון (2 שעות ב- 125% ו – 2.57 שעות ב – 150%) הגם שאותו יום מסומן בדו"ח הנוכחות בכוכבית ולכן לא היה על התובעת להביאו בחשבון.

עם זאת מדובר בטעויות בלתי משמעותיות וברורות, שניתן לתקנן, ואכן התיקונים נעשו, באפן חלקי במסגרת התצהיר של התובעת.

ז.כמו כן, מעיון בתחשיב התובעת עולה, כי היא לא לקחה בחשבון שעות חוסר בתאריך 6.2.2005 (8.36 שעות). אין לקבל את הערת התובעת המופיעה בכתב יד בדו"ח הנוכחות לאותו חודש ("הייתי נוכחת") לגבי ההיעדרות באותו יום. כן עולה כי התובעת לא לקחה בחשבון 4 שעות חוסר בערבי החג, שלגביהם ישנו ציון במפורש של שעות חסר בטבלה בעמודה של 'שעות חוסר' ושלגביהם אין חולק כי התובעת לא נכחה בעבודה:

4 שעות בכל אחד מהתאריכים: 12.6.2005; 3.10.2005; 12.10.2005; 12.4.2006; 18.4.2006; 1.6.2006; 17.10.2005; 24.10.2005; 22.5.2007.

סה"כ 36 שעות.

בתצהיר התובעת שהוגש לאחר שהוגש תחשיב הנתבעת, נטען כי סוכם עם התובעת כי לא תעבוד בערבי חג. עם זאת, טענה עובדתית זו לא נטענה ולא הוכרעה במסגרת פסק הדין ולפיכך אנו סבורים כי יש לנכות מהשכר המגיע לתובעת את היעדרויותיה בימי חג.

ח.בנוסף הפנתה הנתבעת להחתמות שונות בכרטיסי הנוכחות שלטענתה, אינן יכולות לשקף נוכחות בפועל, שכן בטעות חוברו שני ימי עבודה ליום עבודה אחד הכולל שעות נוספות רבות (כמפורט בסעיף 7 לתצהיר שצורף לתחשיב מטעם הנתבעת). בתגובה מטעם התובעת, במסגרת תצהירה, נטען כי מאחר שאין מופיעות כוכביות באותן ימים – יש לקחת את השעות המפורטות בחשבון כשעות נוספות.

עיון בכרטיסי הנוכחות של התובעת לתאריכים 17.6.2003 – 18.6.2003, מלמד כי התובעת החתימה כרטיס נוכחות בבוקר יום 17.6.2003, לא החתימה כרטיס יציאה באותו יום, והחתימה כרטיס נוכחות ביום המחרת, ובטעות חושבו שעות עבודתה כשעות עבודה רצופות משעת החתמת כרטיס הנוכחות ביום 17.6.2003 ועד לשעת החתמת הכרטיס למחרת. באופן זהה חושבו שעות עבודתה של התובעת לתאריכים 29.6.2003 – 30.6.2003 ו – 23.2.2005 – 24.2.2005.